יום ל״ז בחודש

פרק ו

ואיך לא יתביש זה העז פנים לבקש מן הבורא שיקדים טובות גדולות על מה שקדם לו אצלו ויכבד החוב עליו ושמא לא ישלם לו מה שנדר לו מן העבודה בעבור כלות ימיו ובוא קצו. והיה אחד מן החסידים אומר לבני אדם בני אדם! היתכן שיתבע אתכם הבורא בחובות מחרת ביום הזה וכן במה שאתם חייבים אחריו בשנה ושנים? אמרו לו היאך יתכן שנהיה נתבעים בחובות הימים שאין אנו יודעין אם נחיה עד שנגיע אליהם ויחייבנו בהם. אבל אנו חיבים עבודה ידועה בזמן ידוע וכאשר נגיע לזמן נתחיב בעבודה. אמר להם וכן ערב לכם הבורא יתברך לכל זמן ידוע טרף ידוע ועליכם בו עבודה קבועה וכאשר איננו תובע אתכם בעבודה קודם עתה כן ראוי שיהיה בפניכם בשת תמנע אתכם מלבקש טרף שלא הגיע עתו. ומדוע אני רואה אתכם מבקשים ממנו טרפי שנים באות אינכם יודעים אם ימיכם יגיעו אליהם ותבקשו להקדים לכם טרף מי שלא נברא עדיין מאשה ובנים. ולא יספיק לכם המזון לבדו אלא שאתם מקדימים המזון ומותריו לזמנים שאינם ידועים ולא ערובים לכם. ולא די לכם שאינכם מקדימים לו עבודה לזמן עתיד אלא שאינכם מחשבים עם נפשותיכם במה שהתעלמתם מן העבודה במה שעברו מן הימים אשר לא התעלם מהשלים לכם טרפם בם. והרביעי כי הממשכן את חברו הוא ממשכן אותו לאחת משלש עלות אחת מהן שמא יעני ולא תשיג ידו. והשנית שמא יקפץ ידו על מה שיש אצלו ולא יוכל להפרע ממנו. והשלישית מפני שהוא ירא שמא ימות או שלא ימצאהו. והמשכון רפואת המדוים האלה בין בני אדם. ואלו היו בטוחים בני אדם קצתם בקצתם מאלה השלש מדות היה גנאי להם למשכן מבלי ספק. והבורא יתברך אשר לא יאותו לו אלו המדות יותר הוא גנאי גדול ומפלא שימשכנו אותו וכבר אמר הכתוב (חגי ב ח) לי הכסף ולי הזהב וגו', ואמר(דברי הימים א כט יב) והעשר והכבוד מלפניך. והחמישי כי הממשכן את חברו תנוח נפשו במשכון מפני שהוא מקוה להפרע ממנו ולהנות בו או בתמורתו. אבל מי שיחשב כי כאשר יקדים לו הבורא די שפקו תנוח נפשו מצד העולם טענתו שקר מפני שאיננו בטוח בהשאר הממון אצלו שאפשר שיקרהו פגע מן הפגעים המבדילים בינו לבינו כמו שאמר הכתוב (ירמיה יז יא) בחצי ימיו יעזבנו.