יום ל״ג בחודש

פרק ד

ומי שבחר במות בעבודת הבורא מן החיים בהמרותו והריש מן העשר והחלי מן הבריאות והצרה מן השלוה ונמסר לדין הבורא ורצה בגזרתו ראוי הוא לחסד הבורא עליו בנועם העולם הבא אשר אמר עליו הכתוב (משלי ח כא) להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא, ואמר (ישעיה סד ג) עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו, ואמר (תהלים לא כ) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך.

פרק ה

אבל ההפרש שבין הבוטח על האלהים וזולתו בענין התעסקו בסבות הטרף אמר כי הבוטח באלהים יבדל מזולת הבוטח עליו בשבעה ענינים. אחד מהם כי הבוטח באלהים רוצה בדינו בכל עניניו ומודה לו על הטובה ועל הרעה כמו שאמר (איוב א כא) ה׳ נתן וה׳ לקח יהי שם ה׳ מבורך, וכמו שכתוב (תהלים קא א) חסד ומשפט אשירה, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (גמרא ברכות ס ב) אם חסד אשירה ואם משפט אשירה, ואמרו (משנה ברכות ט ה) חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה. ואשר איננו בוטח באלהים מתהלל על הטובה כמו שנאמר (תהלים י ג) כי הלל רשע על תאות נפשו וגו', ומתקצף באלהים על הרע כמו שנאמר(ישעיה ח כא) והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו וגו'. והשני כי הבוטח באלהים נפשו במנוחה ולבו שלו מצד הגזרות לדעתו כי הבורא ינהיגן לטובתו בעולמו ואחריתו כמו שאמר דוד עליו השלום (תהלים סב ו) אך לאלהים דומי נפשי כי ממנו תקותי. ואשר איננו בוטח באלהים הוא בצער תדיר ודאגה ארכה ואבל ועצב לא ימושו ממנו בטובה וברעה. בטובה מפני מעוט רצותו במצבו ושאיפתו להוסיף ולהרבות ולכנס. וברעה מפני שהוא קץ בה והיא כנגד תאותו וטבעו ומדותיו. וכן אמר החכם (משלי טו טו) כל ימי עני רעים וגו'. והשלישי כי הבוטח באלהים ואם יתעסק בסבות לא יסמך בלבו עליהן ולא יקוה מהן תועלת ולא נזק מבלתי רצון האל אך מתעסק בהן לבחר בעבודת הבורא אשר צוה להתעסק בעולם לישבו ולזינו. ואם תגיעהו תועלת או ידחה בהן הנזק יודה האלהים לבדו על זה ולא יוסיף בהן אהבה וחבה יתרה ולא תנוח נפשו עליהן יותר אך יחזק בטחונו באלהים ויסמך לבו עליו מבלעדי הסבות.