יום י׳ בחודש

פרק ג

ו והשישי, שידע רוב טוב האלוהים על האדם, ומה שהתחיל אותו בו מרוב החסד והטובה, מבלי שיהיה ראוי אצלו לכך, ולא לצורך שיהיה אליו, אך נדבה וטובה וחסד, כאשר בארנו בשער הבחינה מן הספר הזה. וכמו שאמר דוד עליו השלום (שם מ) רבות עשית אתה ה' אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו אין ערוך אליך אגידה ואדברה עצמו מספר. ז והשביעי, שיתברר אצלו כי יש לכל ההוויות שבעולם הזה מעצם ומקרה גבול ידוע ולא יוסיף ולא יגרע על מה שגזר הבורא ית' בכמותו ואיכותו וזמנו ומקומו, אין מרבה למה שגזר במיעוטו, ולא ממעט ממה שגזר ברבותו, ולא מאחר למה שגזר להקדימו, ולא מקדים למה שגזר לאחרו. ומה שיהיה מן הדברים בהפך מזה, הוא הנגזר אשר קדם בתחילת הידיעה. אלא שלכל הגזרות הקודמות בידיעת הבורא סיבות, ולסיבות סיבות. ומי שאינו מבין ענייני העולם, יחשוב כי הסיבה המתחדשת מחייב שינוי העניינים והתהפכותם מעניין אל עניין. והסיבה חלושה ונקלה מהיותה ממנה שנוי או חלוף בעצמם. כאשר נראה הגרגיר האחד מן החיטה מצמיח שלוש מאות שבלים, ובכל שיבולת שלושים גרגרים, ויהיה הגרגיר האחד סיבה לעשרת אלפים או קרוב להם. היעלם כי כוח הגרגיר חלוש מעשות כמות זה? וכן שאר הגרגרים הנזרעים והנטועים. וכן נאמר בהיות האדם ושאר החיים מטיפת הזרע. וכמו כן היות הדג הגדול מביצת הדג עם קטנותה. וטרדת הנפש להקדים מה שאיחר הבורא יתעלה, ולאחר מה שהקדים, ולהרבות מה שהמעיט, ולהמעיט מה שהרבה בקנייני העולם, מבלי סבב אל קיום מצוות עבודתו וקיבול תורתו חלישות ההכרה באמיתת ידיעתו וסכלות מהבין טובות הנהגתו. וכבר רמז החכם אל העניין הזה באומרו (קהלת ג) לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים. ואחר כך זכר מהם כ"ח עניינים - והוא מה שאמר: עת ללדת ועת למות וגו' עד אמרו: עת מלחמה ועת שלום. ואמר (קהלת) כי עת ופגע יקרה את כולם. ואמר (בפרשיה הקודמת) כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם. והליכות דיני הבורא יתעלה יותר נעלמות ועמוקות ועליונות מהגיע אל ידיעת חלקיהם, כל שכן כללם. וכבר אמר הכתוב (ישעיהו) כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם: