אנא בכח

תפילה קדומה זו, שבמרכזה תחינה שה' ישמע זעקת ישראל ויבוא לעזרתם, מיוחסת לר' נחוניא בן הקנה, תנא בן המאה הראשונה לספירה. הטקסט בנוי משבעה פסוקים, שבכל אחד מהם שש מילים, כך שבסך הכל יש ארבעים ושתיים מילים אשר ראשי התיבות שלהן הן האותיות של שם בן מ"ב – אחד משמותיו הנסתרים של הקב"ה. על פי תורת הסוד כל אות מאותיותיו של שם זה מייצגת – כפי שמופיע ברוב סידורי התפילה – דרגה אחת מתוך שבע הספירות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות שעליהן מושתת הבריאה. על פי הקבלה מ"ב האותיות האלה הנאמרות בסדר הזה באמצעות מילות "אנא בכוח" הן מעין צופן סודי המסוגל לפתוח את מקור הכוח האלוהי המקיים את ישראל ואת העולם כולו. בשל משמעותו זו של השם הקדוש הזה, השתבץ הפיוט בתפילות ובמעמדים בעלי אופי קבלי. יש האומרים את הפיוט לפני השינה, קודם שהנשמה עולה למקום מחצב הנשמות (לפי תיקוני זוהר), ויש האומרים אותו קודם פטירתו של אדם מן העולם, לאחר אמירת וידוי. בחלק מהמנהגים נוהגים לומר אותו לפני "לכה דודי" בליל שבת, הנחשב לזמן עליית העולמות. כמו כן נוהגים לומר את הפיוט לאחר אמירת פרשת הקרבנות בתפילת שחרית ובסדר ספירת העומר. הפיוט מופיע גם בקמעות ובלוחות "שיויתי" בבתי כנסת.

לפי הסוד שבפיוט, יש הנוהגים לכוון (או לצייר במחשבה) בשמות הקדושים הרמוזים בראשי התיבות, מבלי לאומרם בפועל, וזו הסגולה המיוחדת המיוחסת לתפילה. יש הנוהגים גם לצרף מעשה של צדקה או התחייבות (כמו לומר "נשמת כל חי" לאחר הישועה) כחלק מהסגולה הכוללת.