יום ד׳ בחודש

הקדמה

ואמר (תהלים) כי זרועות רשעים תשברנה וגו'. ז והשביעי: שבעל האלכימיה אפשר שלא יגיע אל מזונו במה שיש אצלו מן הזהב והכסף, מפני שלא יהיה האוכל נמצא בעירו בקצת העתים. כמה שכתוב (יחזקאל) כספם בחוצות ישליכו. ואמר (צפניה) גם כספם גם זהבם לא יוכל להצילם. והבוטח בה' לא יבצר ממנו מזונו בכל עת ובכל מקום עד סוף ימיו. כמו שכתוב (איוב) ברעב פדך ממות וגו'. ואמר (תהלים) ה' רועי לא אחסר וגו'. ואמר (תהלים) לא יבשו בעת רעה, ובימי רעבון - ישבעו. ח והשמיני: שבבעל האלכימיה איננו מתעכב בשום מקום, מיראתו שמא יתגלה סודו. והבוטח באלוהים בביטחה בארצו ובמנוחת נפש במקומו. כמו שכתוב (שם) בטח בה' ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה. ואמר (שם) צדיקים יירשו ארץ וישכנו לעד עליה. ט והתשיעי: שבעל האלכימיה לא תלוונו האלכימיה שלו באחריתו, ולא ישיג בה בעולם הזה זולת מזונו והביטחון מן הריש והצורך לבני אדם. והבוטח בה' ילוונו גמול ביטחונו בעולם הזה ולעולם הבא. כמו שכתוב (תהלים) והבטח בה' חסד יסובבנו. ואמר (תהלים, לא) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו'. י והעשירי: שבעל האלכימיה, אם ייוודע עניינו, תהיה סיבת מותו, מפני שמה שהוא משתדל וטורח בו הפך הנהגת העולם, ומנהיג הכל ישליט עליו מי שימיתהו כשאינו יודע להעלים את סודו. והבוטח בה', כאשר יודע ביטחונו, יגדל בעיני הבריות ויכבדוהו בני אדם, ויתברכו בקרבתו ובראייתו, ויהיה גורם לתקנת עירו ולדחות הפגעים מעל אנשי מקומו. כמו שכתוב (משלי) וצדיק יסוד עולם וכעניין לוט בצוער.

הבוטח בה' משתמש נכונה בממונו

ומתועלת הביטחון בה' בעניין התורה: כי הבוטח בה', אם הוא בעל ממון, ימהר להוציא חובות האלוהים וחובות בני אדם מממונו בנפש חפצה ורוח נדיבה, ואם איננו בעל ממון, יראה כי חסרון הממון טובה מטובות המקום עליו, מפני שנסתלקו מעליו החובות שהוא חייב בהם לאלוהים ולבני אדם בעבורו, ומיעוט טרדת לבו בשמירתו והנהגתו. כמו שנאמר על אחד מן החסידים שהיה אומר: 'המקום יצילני מפזור הנפש'. אמרו לו: מה הוא פזור הנפש? אמר: שיהיה לי ממון בראש כל נהר ובראש כל קריה. והוא מה שאמרו זיכרונם לברכה: (מסכת אבות ב ז) מרבה נכסים מרבה דאגה. ואמרו: איזהו עשיר השמח בחלקו.