יום ל״ט בחודש

פרק ז

ומהם נטותו אל הסבות הקרובות אשר הוא רואה אותן ולא ידע כי העלות כל אשר תקרבנה מהמעולל תמעט יכלתם להועיל למעולל ולהזיקו. וכל אשר תרחקנה יהיה כח יכלתם להועילו ולהזיקו יותר חזק ונראה. כמו המלך כשהוא רוצה לענות אחד מעבדיו מצוה משנהו לעשות והמשנה מצוה השר והשר מצוה השוטר והשוטר מצוה לסרדיוט והסרדיוט מצוה הנוגשים והנוגשים מקימים המעשה בכלים מוכנים לו. ואשר יכלתו מעוטה מכלם להקל מצערו ולהוסיף עליו הם הכלים מפני שאין להם חפץ והנוגשים יותר יכולים מהכלים וכן הסרדיוט יותר מהנוגשים והשוטר יותר מן הסרדיוט והשר יותר מן השוטר והמשנה יותר מהשר והמלך יותר מכלם מפני שאם ירצה ימחל לו. וכבר נראה לך כי חלישות העלות וחזקתם להועיל למעולל תהיינה כפי קרבתם ורחקם ממנו. והבורא יתעלה אשר הוא תכלית העלות ברחק מן המעוללים ראוי לבטח בו ולסמך עליו לחזק יכלתו על תועלתם ונזקם כאשר קדמנו מן הדברים. וכללו של דבר בענין הבטחון כי יתרון הבטחון מהבוטחים באלהים כפי יתרון ידיעתם אותו ואמונתם בהגנתו עליהם ורוב השגחתו על טובתם. והנה הילד בתחלת ענינו בוטח על שדי אמו כמו שנאמר (תהלים כב י)מבטיחי על שדי אמי. וכאשר תחזק הכרתו משיב בטחונו על אמו לרוב השגחתה עליו כמו שנאמר (תהלים קלא ב) אם לא שויתי ודוממתי נפשי כגמול עלי אמו וגו'. וכשתחזק הכרתו עוד ורואה כי הנהגת אמו אל אביו משיב בטחונו אליו למעלת הגנתו עליו. וכאשר יחזק גופו ותתכן לו תחבולה במחיתו במלאכה או סחורה והדומה להם משיב בטחונו אל כחו ותחבולתו מפני סכלותו בכל אשר קדם בטובת הנהגת האלהים. ואמרו על אחד מן החסידים שהיה לו שכן סופר מהיר והיה מתפרנס משכר ספרותו. אמר לו יום אחד היאך ענינך, אמר לו בטוב בעוד ידי שלמה. ולערב היום ההוא נגדעה ידו ולא כתב בה שאר ימיו והיה זה ענשו מהאל יתברך על אשר בטח על ידו. ואם יתכן לו טרפו על ידי זולתו מן הבריות ישיב בטחונו אליהם ותנוח נפשו עליהם. וכשתחזק הכרתו ויראה חסרונם וצרכם אל הבורא יתברך ישיב בטחונו אליו ויסמך עליו בענינים שאין לו יכלת בהם ולא יוכל להמלט מהמסר בם אל גזרת הבורא כמו ירידת הגשמים על הזריעה והליכת הים והליכת המדברות מאין מים ובבוא שטף ובנפל הדבר בחיים והדומה לזה מן הענינים אשר אין בהם לאדם שום תחבולה בשום פנים כמו שנאמר (ירמיה ב כז) ובעת רעתם יאמרו קומה והושיענו.